שיניים חדשות
היא מביטה במודעה שמתעקשת לשוב ולרצד על המסך. בכל פעם שאצבעה מנסה להפטר ממנה, משהו בתוכה עוצר בעדה. "ביום אחד, בהרדמה מלאה וללא כאבים". עיניה מרפרפות על האותיות, "במסגרת השרות: הייעוץ, הועדה הרפואית והצילום הפנורמי. ללא חיוב".
היא מהססת רגע נוסף ולבסוף משאירה את פרטיה לתאום פגישה. הרי "ועדה רפואית של מיטב הרופאים", תקבע את "הטיפול המתאים ביותר" ואולי אז גם היא תוכל לחזור ולחייך בפה מלא, מבלי להסתיר את פיה, חסר השיניים בכף ידה...היא לא מעזה לחלום רחוק מדי...
רצפת המטבח נקייה ומבריקה ועיניה מלטפות את השק האטום, שהשעינה ליד דלת הכניסה. בכבדות מה פושטת מעליה את בגדיה המוכתמים ודוחפת גם אותם אל השק. היא לא מתקלחת, עדיין לא סיימה. במקום זאת לובשת טרנינג ישן, נועלת נעלי התעמלות, אוספת את שיערה ואת מפתחות המכונית החבוטה שלה וגוררת את הכבודה אל היציאה.
לפני שהדלת ננעלת, עיניה סוקרות בקפידה את החדר, מוודאות שכל הטינופת סולקה. תאומיהם נמצאים אצל הוריה והיא מתכוונת לאספם אחרי שתסיים, כך שיש לה מספיק זמן. בחוץ עדיין חשוך והזעה כבר נוטפת ממנה קילוחים, היא מרימה את השק הכבד ומאפסנת אותו בתא המטען.
אורות הזריחה מתחילים לצבוע את השמיים באדום מתבהר וחוף הים הנטוש, החל מתגלה לעיניה, נושק למים בהם היתה שוטפת לפעמים את גופה. שם נפגשו לראשונה, כשאסף אותה אל מכוניתו ושילם לה ביד רחבה. כך היה גם ביום שלמחרת ובימים הבאים.
המכונית נעצרת, הדופק הולם ברקותיה ובמאמץ רב היא מוציאה את השק החוצה, גוררת אותו הרחק מהרכב, מתיישבת עליו ומציתה סיגריה. שאיפותיה עמוקות וטבעות מתאבכות אחת בתוך השניה, עיניה בוהות בים.
בעיצומה של הסיגריה השניה, היא ניגשת למכונית ושולפת משם בקבוק, חוזרת אל מושבה, מרטיבה אותו היטב מכל הכיוונים יונקת עמוק, דרך הפילטר הצהוב ומשליכה על השק את שאריותיה.
בחלון הצדדי של המראה, לוהבת האש, ידיה רועדות ופיה מחייך לראשונה מזה זמן רב. המים ודאי כל כך נעימים בשעה זו של הבוקר.
